אפר הדרך

מדוע אנחנו חוששים כול כך מאפר הדרך? מדוע אנחנו רוצים כול כך את השאיפות והחלומות שלנו, אך פוחדים להתחיל לצעוד בדרך האפר אשר מובילה אותנו לחלום שלנו? מדוע אנחנו עד כדי כך פוחדים, שלעיתים אנחנו פשוט משכנעים את עצמנו שאנחנו לא רוצים את החלום הזה, ופשוט מוותרים עליו, רק מהפחד לצעוד?

כאשר יש לנו חלום, או שאיפה, אנחנו כול כך משתוקקים אליו, הוא ממלא את ליבנו בכוח, בשמחה, באושר, אנחנו כול כך רוצים להגיע למקום הזה, כול כך רוצים להרגיש את התחושה של ההצלחה, של “השגתי מה שחלמתי עליו כול חיי”. אך כאשר אנחנו באים להביא את החלום הזה לידי ביטוי, אנחנו מבינים שיש דרך ארוכה, מלאת אפר, קוצים, וסבכים על מנת להגיע לאותו חלום.

אנחנו פוחדים מזה, אנחנו מנסים להימנע מזה, לבדוק אולי יש דרך אחרת, פחות מסובכת, פחות קשה, פחות מעייפת. אנחנו כול כך רוצים את החלום שלנו, אבל פוחדים כול כך מהדרך שנגלית מול עיניינו שאנחנו נמנעים מלהתקרב לשביל.

ואפילו אם יש בנינו אמיצים מספיק שלמען החלום שלהם מוכנים להתגבר על הפחד הראשוני ולהתחיל לצעוד, לאחר שהם מרגישים את קושי הדרך על בשרם, הם נסוגים אחורה ולא מוכנים להיכנס לדרך הזו שוב, כי הם הרגישו אותה ופוחדים ממנה.

אבל אנחנו חייבים להבין, אין אדם שבאמת הגיע לחלום שלו, שלא עבר את דרך האפר הזו. אין אדם שהגיע לחלום שלו מבלי להילחם עליו, מבלי להוכיח שהוא ראוי לחלום הזה, שהוא ראוי להגיע לזה. וכולנו ראויים  לזה, כולנו ראויים להיות מאושרים. כולנו ראויים להצליח, להגשים את עצמנו, לאהוב את מי שאנחנו, ולהתעורר כול בוקר לחיים שחלמנו עליהם.

עלינו להמיד מול עיינינו את החלום שלנו, את השאיפה שלנו, ואז לצעוד בדרך האפר הזו, תוך שאנחנו מתמקדים ביעד שלנו, במטרה שלנו, שואבים ממנה כוח ועוצמה, לא משנה כמה קושי יש בדרך האפר, אנחנו לא נסוגים ממנה, כי אנחנו מסתכלים לעבר האופק, לעבר היעד שלנו, המטרה שלנו, לעבר מה שאנחנו חלמנו, לעבר האדם שנועדנו להיות.

והכי חשוב, אסור לנו לשקר לעצמנו שאנחנו כבר לא רוצים את החלום הזה, או שהוא יותר מידי בשבילנו, או שאנחנו לא מספיק טובים עבורו. כמו שאמרו חכמים ממני, אם אנחנו חולמים את זה אנחנו יכולים להשיג את זה!

שיהיה לכולנו המשך יום נפלא של נחישות ומימוש עצמי, ושכולנו נצעד בדרך הזו, ונגיע ליעד שלנו, בצורה טובה ומבורכת 🙂

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן
%d בלוגרים אהבו את זה: